אודות המהר"ל מפראג

רבי יהודה ליווא בן בצלאל המוכר בכינוי המהר"ל (מורנו הגדול רבי ליווא) היה רב, פוסק הלכה, מקובל והוגה דעות דתי יהודי, מגדולי ישראל הבולטים בתחילת העת החדשה.

המהר"ל, שיצר גשר בין הגות ימי הביניים להגות הרנסאנס, נולד כשני עשורים בלבד לאחר גירוש ספרד והגעת קולומבוס לאמריקה, בתקופה שבה פרחה הקבלה בארץ ישראל. שימש כאב בית הדין וראש ישיבה בערים פוזנן שבפולין, וניקלשבורג ופראג שבצ'כיה. מעבר לבקיאותו הרבה של מהר"ל בתלמוד, בספרות האגדה ובקבלה, היה גם בקי בפילוסופיה וכן באסטרונומיה ובשאר המדעים של תקופתו‏‏‏. כמו כן, היה מנהיג רוחני-פוליטי ובעל מהלכים אצל רודולף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.

תורתו השפיעה רבות הן על תנועת החסידות והן על תנועת ההתנגדות, שקמו למעלה ממאה שנים לאחר מותו, ואישיותו המרתקת ורבת האנפין שימשה כר פורה לאגדות כגון זו על הגולם שיצר. חומש גור אריה הוא אחד מבין ספריו החשובים של המהר"ל המהווים בסיס בלימוד הגות העם היהודי.

היחודיות בספרי המהר"ל

ישנן שתי עובדות מעניינות על המהר"ל שכדאי להכיר - 1. המהר"ל החל לכתוב את משנתו בגיל מאוד מאוחר 2. בכל אחד מספרי המהר"ל יש הפנייה לכל אחד משאר ספרי המהר"ל. שני העובדות מעידות על שיטה. המהר"ל למד במשך רוב מוחלט של חייו ופיתח שיטה תורנית ביחס לכל, ולא כתב כשאר הכותבים פרטים פרטים תוך כדי ההתעלות והלימוד. לאחר שהכל היה מסודר הוא התחיל לנבוע ולכתוב את שיטתו בצורה מאוד מסודרת ומדויקת. 

לכן לימוד המהר"ל בשנים האחרונות הופך להיות פופולרי ביותר למחפשי העומק והאמונה, לבניית שיטה אמונית עצמית מתוך ספרי מורנו הגדול רבי ליווא מפראג.